ת"א 27035-02-11

תקציר

פסק הדין נובע מסכסוך משפטי מורכב בין שני שותפים בחברה בע"מ. היסטוריית ההתדיינות המשפטית כוללת מספר רב של בקשות והחלטות. פסק הדין הנוכחי מתייחס לבקשת הנתבע שכנגד לסילוק על הסף של תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע. התביעה המרכזית, שהגיש אסולין ב-2008 נגד אביבי, נסובה סביב טענות לאפליה וניהול לא תקין של החברה. בתוך כך, אביבי הגיש תביעה נפרדת ב-2011, בטענה כי אסולין השתלט שלא כדין על נכסי החברה והעביר אותם לעסק מתחרה. שני תיקים אלה אוחדו. לאחר מכן תיקן אסולין את תביעתו הראשונית, ואביבי הגיב בתביעה שכנגד, מה שגרם לאסולין לפעול לדחייה על הסף. בית המשפט דחה את הבקשה לדחיית התביעה העיקרית, אך האריך את המועד האחרון לתגובתה של אסולין. ההחלטה הנוכחית מתייחסת לתביעה שכנגד. השופט קבע כי התביעה שכנגד לא תיהנה מהוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות, המאפשר הגשת תביעה שכנגד ללא הגבלת זמן, שכן היא לא הוגשה במסגרת התביעה המקורית. יתרה מכך, השופט קיבל את הצהרתו של אביבי למשוך את תביעתו הנפרדת, והבטיח שלא יתקיימו שני הליכים במקביל. השופטת הדגישה כי לגופה של התביעה שכנגד, לרבות תקופת ההתיישנות, יידונו במסגרת ההליך העיקרי. משכך, נדחתה בקשת הנתבע שכנגד לסילוק על הסף, והתביעה שכנגד תעמוד כפי שהוגשה במועד התביעה המקורית. עוד נקבע בפסק הדין כי התביעה הנפרדת שהגיש אביבי תימחק. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ונושא ההוצאות נשמר לפסק הדין הסופי.