ע"א 3487/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים אזרחיים מאוחדים, 3487/05 ו-3608/05, הנובעים מסכסוך כספי בין גוליאן קון (המערער/החייב) לבין ג'ראלד וורנר (המשיב/הזוכה), שעניינו ליקויי בניה, אי תשלומים והליכי הוצאה לפועל. בסוף שנות ה-80 רכשו קון ומשפחת דר יחידות דיור מוורנר, אך עיכבו חלק מסכום המכירה בשל ליקויי בנייה. וורנר תבעה את הכספים שנוכו וקיבלה פסק דין ב-1996, שכלל את סכום הקרן והריבית. כאשר קון לא שילם, וורנר פתחה בהליכי הוצאה לפועל, מה שהוביל לצו עיקול עצמי זמני על כספים שהיו ברשותו של קון. בינתיים, קון ומשפחת דר תבעו את וורנר על ליקויי בנייה, וב-2002 פסק בית המשפט לטובתם והורה לוורנר לשלם להם סכומים שונים. קון טען כי צו העיקול העצמי מילא את התחייבויותיו על פי פסק הדין משנת 1996, והכספים שימשו כבטוחה, לטובת וורנר. עוד טען כי יש לחשב אחרת את הריבית על החוב. וורנר, לעומת זאת, טען כי הכספים עוקלו שלא כהלכה על ידי עורך דינו של קון וכי הוא כבר החזיר למשפחת דר את מלוא הסכום. הערעורים מערערים על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל משנת 2005, שקיבלה חלקית את טענת ה"פרעתי" של קון (טענת חייב בפסק דין לניכוי תשלומים לנושה פסק הדין מהחוב), והורה על ניכוי 50,850 ש"ח מהסכום המגיע לוורנר, ודחה את טענתו של קון בדבר חישוב הריבית. בית המשפט קבע כי תפקידה של לשכת ההוצאה לפועל הוא מנהלי בעיקרו, ועליה לבצע את פסק הדין כלשונו. נמצא כי "מועד הפירעון" הנזכר בפסק הדין, המפעיל את חישובי הריבית, לא נדחה, והמטרה לעודד את פירעון החוב נותרה בעינה. לפיכך, הריבית על החוב המשיכה להצטבר בהתאם לפסק הדין. יתר על כן, מאחר שהכספים שהוחרמו הועברו לעורך הדין של משפחת דר, ומדובר בנוהג שגרתי בהוצאה לפועל, הסכים בית המשפט עם החלטת המשרד לראות בכספים אלה ככספים שהוחזרו למשפחת דר, ולכן ניתנים לניכוי מחובו של קון לוורנר. בית המשפט הדגיש כי דרך הפעולה הראויה של קון, אם ירגיש ששילם יותר מדי, תהיה לפתוח בהליך נפרד נגד משפחת דר. שני הערעורים האזרחיים נדחו, כלומר תביעתו של קון נדחתה במלואה, והוא חויב לשלם את סכום פסק הדין המקורי, כולל ריבית, לוורנר. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, וכל הערבויות שהופקדו הוחזרו. ההחלטה ניתנה שלא בפניו ב-30 באוגוסט 2009.