עת"מ 8657-01-10

תקציר

בית המשפט אינו מוצא עילה מספקת לדחות את העתירה על הסף, שכן עקרון "ידיים נקיות" אינו חל במקרה זה. חוות הדעת של העותר שהובאו בפני לשכת ההוצאה לפועל אינן נחשבות על ידי בית המשפט בקבלת החלטתו, והשמטת פרטים מסוימים בעתירה אינה נחשבת להסתרה מכוונת המצדיקה דחייה. הסוגיה המרכזית נוגעת לקדימות התביעות על התמורה ממכירת נכס ממושכן בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט מצדד בעמדת הרוב בפסקי דין קודמים, ודוחה את הטענה כי היטלי פיתוח שהוטלו בתקופת כינוס הנכסים צריכים להיחשב כחלק מהוצאות הכונס, אשר עדיפות על פני תביעות הנושים המובטחים. בית המשפט מבחין בין חיובים שהוצאו לפני תקופת כינוס הנכסים ולאחריה, וקובע כי היטלי פיתוח שהוצאו בזמן שהכונס ניהל את הנכס אינם נחשבים ל"הוצאות כינוס נכסים". בית המשפט מגיע למסקנה כי זכויותיהם של הנושים המובטחים (המשיבים 3 ו-4) עדיפות על פני הרשות המוניציפלית (המשיבה 1) במקרה זה. מאחר שבבית המשפט העליון תלויים ועומדים ערעורים בנושאים דומים, בית המשפט מדגיש את אופי הביניים של החלטתו, שאין לראות בה מחייבת עד להכרעת בית המשפט העליון בנושא. לפיכך העתירה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.