ע"ח 4557-06-10

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא ביחס להחלטה האם להיעתר לערעור על מעצרו של אדם המואשם בשורה של עבירות רכוש. המערער טען, כי אין עילה למעצר, ואילו המשיב ביקש לעכב את המערער עד תום ההליכים המשפטיים, בשים לב לאופי האישומים ולעברו הפלילי. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והוביל לערעור זה. הפיסקה שביקשת: הערעור מבקש לערער על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, שאישר את מעצרו של המערער על יסוד יסוד יסוד יסוד יסוד סכנה נשקפת ממנו סכנה לציבור. למערער עבר פלילי, לרבות הרשעה קודמת בגין שוד, והוא מייחס לו עבירות רכוש רבות, לרבות פריצה וכניסה, ניסיון גניבה וגניבה. ההגנה טענה כי עבירות הרכוש אינן מתוחכמות ומבודדות, ואינן מצדיקות מעצר, אך בית המשפט דחה את הערעור, תוך ציון עבירות העבר של המערער, פרק הזמן הקצר בין שחרורו לבין העבירות הנוכחיות והסכנה הטמונה בעבירות רכוש. הכרעת הדין מדגישה את הצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ואת מסוכנותו של הנאשם, ומגיעה למסקנה כי עברו של המערער מלמד על דפוס התנהגות עברייני המצדיק את מעצרו עד למשפט. החלטה זו מחזקת את התפיסה כי עבירות רכוש אכן יכולות להצדיק מעצר, במיוחד כאשר הן מלוות ברישום פלילי בעייתי ובהיעדר הרתעה.