בג"צ 5094/23

תקציר

העתירה המערערת על החלטות בית הדין הרבני האזורי אשקלון ובית הדין הרבני הגדול, שהתירו למשיב לקחת את בנו הקטין לחו"ל לחופשה משפחתית, נדחתה. מהרקע עולה כי העותרת והמשיב, שהיו נשואים בעבר, נפרדו בשנת 2016 ומאז היו מעורבים בסכסוכים משפטיים הנוגעים למשמורת על בנם, שנולד ביום 12.6.2016. הקטין הוחזק בעיקר במשמורת העותר, עם תקופות ביקור מוגדרות עבור המשיב. בשנת 2022 מונתה רכזת הורים לקביעת הנחיות לזמני השהות של הקטין עם כל הורה. הרכזת המליצה שאף אחד מההורים לא ייסע לחו"ל עם הילד ללא הסכמה הדדית במשך שנתיים, המלצה שאומצה על ידי בית הדין האזורי. למרות זאת, המשיב ביקש והורשה על ידי בית המשפט לצאת לחו"ל עם הקטין, בתנאי שיעבור טיפול פרטני ויעמוד בתנאים מסוימים כמו הבטחת החזרת הילד ומתן אפשרות לתקשורת עם האם. העותרת ערערה בטענה לסיכון הילדה ואי ציות להמלצות המתאם, תוך הדגשה כי נסיעותיה הקודמות היו בעלות אופי משפחתי והתרחשו לפני פניית המתאם. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והדגיש כי איסור על המשיב לנסוע יהיה מפלה. העתירה הנוכחית נדחתה בנימוק שבית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות רבניות אלא אם קיימת חריגה קיצונית מהפרוטוקול או מהצדק. בית המשפט לא מצא חריגה כזו וציין את זכותה של העותרת לדרוש ערבות השבה עבור נסיעת הילד. גם הבקשה לצו ביניים נדחתה, והסתיים ההליך המשפטי מבלי לפסוק הוצאות.