ת"א 1413/99

תקציר

השופטת לא מצאה כל הצדקה בתביעת התובעים נגד הנתבעים בגין מצגי שווא לכאורה והבטחות שהופרו בקשר לרכישת דירות בפרויקט מגורים. באשר לטענת התובעים כי נמסרו להם נתונים כוזבים על שטח דירותיהם, ציינה השופטת כי הסכמי המכר לוו במפרט טכני שכלל את מידות מרבית החללים בדירות, וכי שטחי הדירות בפועל תואמים תוכניות אלה. השופט קבע כי על הרוכשים להסתמך על האמור בהסכם המכר והמפרט הטכני שלו, ולא על תשקיפים חיצוניים או מצגים טרום חוזיים. בסוגיית הפארק המובטח מחוץ לבניין, לא מצאה השופטת כל ראיה לכך שהתובעים היו בטוחים שהוא יהיה מוכן כשיעברו לגור בו, וגודלו אינו כפי שנטען. האזכור היחיד של פארק בהסכם המכר לא תמך בטענת התובעים. יתר על כן, השופטת ציינה כי התב"ע לאזור מציגה פארק בגודל שונה, שהתובעים יכלו לבדוק בעצמם. גם טענות התובעים בדבר קיומם והפעלתם של מבנים קהילתיים בעת אכלוס, חניה משותפת ומרחקים בין בניינים לא היו משכנעות, שכן עניינים אלה נדונו בהסכם המכר או שניתן היה לאמת אותם על ידי התובעים עצמם. לבסוף, השופט לא מצא כל ראיה לכך שהובטח לתובעים שכל הבניינים בפרויקט יוקמו בו זמנית. ככלל, התנהגותם של התובעים לא עלתה בקנה אחד עם זו של הרוכשים הסבירים, ותביעתם, שלא הייתה ראויה, נדחתה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.