ח"נ 58630-12-23

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם בכך שחנה על המדרכה מעבר לספק סביר. הנאשם לא הוכיח כי מקום החניה אינו מדרכה, כהגדרתה בחוקי התעבורה. השופט דחה את טענות הנתבע כי ההחלטות התכנוניות והיעדר השילוט מעידים על כך שהחניה מותרת. השופט הדגיש כי חניה על מדרכות אסורה ככלל כדי להבטיח את שלומם של הולכי הרגל. יתר על כן, השופט דחה את טענות הנאשם על התנהגות בלתי הולמת ועוול במהלך המשפט. כעסו והאשמתו של הנאשם כלפי התובע לא היו מוצדקים, ובקשתו לשמור על חיסיון עדותו הוגשה מאוחר מדי. העברת ראיות הנאשם לידיעת המאשימה על ידי התובע הייתה הליך סטנדרטי ולא גרמה לעיוות דין, מה גם שלא נעשה שימוש בראיות בבית המשפט. הנאשם הורשע בחניה על המדרכה ותהיה לו הזדמנות לטעון טיעונים בכתב לגזר דינו, עם אפשרות לבקש שימוע אם יחפוץ בכך.