ע"א 9185/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מניעה זמני לפרסום פרטים על אלחנן טננבאום, שנחטף על ידי חיזבאללה. את צו המניעה ביקשה משפחתו של טננבאום, שטענה כי פרסום פרטים מסוימים על לכידתו עלול לסכן את חייו. בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה זמני, אך בהמשך קבע כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי הפרסום יסכן באופן סביר את טננבאום. הערעור על פסק דין זה נדון בפני בית המשפט, ששקל גם ראיות נוספות. המערערים טענו כי קיימת אפשרות סבירה שפרסום נסיבות חטיפתו של טננבאום עלול לגרום לחיזבאללה להאמין כי הוא סוכן מוסד המסכן את חייו. עוד טענו כי הפרסום עלול לסכל עסקת חילופי שבויים המתגבשת בימים אלה, שתביא להמשך החזקתו של טננבאום בשבי ולפגיעה פוטנציאלית. המשיבים, שני כלי תקשורת, התנגדו להארכת צו המניעה, תוך הדגשת זכות הציבור לדעת והידע הציבורי החלקי הקיים על המקרה. עוד טענו כי נסיבות הלכידה כבר ידועות לחיזבאללה. המדינה נקטה עמדה ניטרלית, וטענה כי מבחינה ביטחונית די להסכים שלא לפרסם פרטים על חייו הצבאיים והפרטיים של טננבאום. בית המשפט בחן האם קיים בסיס ראייתי לסיכון הנטען לפגיעה בחייו של טננבאום ומצא כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות. ההנחה הייתה שחיזבאללה כבר ידע את נסיבות הגעתו של טננבאום ללבנון, והחשש שהפרסום עלול לחשוף בפניהם עובדות חדשות נתפס כרחוק ובלתי סביר, במיוחד לאור העובדה שפרטים דומים כבר פורסמו בעולם. בית המשפט גם לא מצא בסיס עובדתי לטענה כי הפרסום עלול לשבש משא ומתן לחילופי שבויים. זאת ועוד, לעמדת המדינה, שלא תמכה בטענות המערערים, ניתן משקל רב. לפיכך, הערעור נדחה, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה כללה תיקון לגבי סעיף מסוים כפי שהוסכם על כל הצדדים. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של הזכות לחיים ואת האפשרות הסבירה לפגיעה, אך לא דרש ודאות מוחלטת. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.