עב"ל 35399-09-15

תקציר

בית המשפט בחן באופן שיטתי את הטיעונים שהציגו הצדדים ולבסוף החליט לדחות את הערעור. המערער טען כי אין לדחות את תביעתו רק בשל השיהוי בהגשתה, תוך שהוא מסתמך על סעיף 296(א) לחוק המאפשר הגשת תביעות מעבר ל-12 חודשים כל עוד מוגבל התשלום הרטרואקטיבי. בית המשפט הכיר בנקודה זו, אך הדגיש כי על המוסד להראות כיצד השיהוי פגע ביכולתו לאמת את הטענה. במקרה זה, העיכוב פגע קשות ביכולתו של המוסד לחקור התרחשות תאונת עבודה לכאורה בשל היעדר מסמכים אובייקטיביים. לאחר בדיקה, המערער לא הצליח לבסס את טענותיו בדבר אירועים חריגים, לרבות ארגון ועידה ושיחת טלפון עם נציג בואינג. בית המשפט מצא כי הראיות אינן מספיקות, וציין סתירות ופערים בזיכרונות העדים. יתר על כן, לא סופקו מסמכים רפואיים תומכים המאשרים את האירועים לכאורה שהובילו להתקף הלב. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של זיכרון עדים מהימן ואת היעדרן של עדויות מפתח, דבר שהפריע לבחינה יסודית של הטענות. משכך, נטל ההוכחה בגין אירוע חריג הקשור לעבודה לא התקיים, דבר המצדיק את דחיית הערעור. החלטת המוסד התקבלה, ובשל חוסר הטעם בהגשת הערעור, חויב המערער לשלם 3,000 ₪ לכיסוי הוצאות המשיב. ההחלטה, שגובשה רשמית באוקטובר 2016 על ידי הרכב השופטים והנציגים, התקבלה סופית ללא נוכחות הצדדים.