תלה"מ 55934-03-17

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשת אב למשמורת משותפת על ילדו הקטין ולביטול או הפחתה של חובת המזונות. ההורים, יהודים אך לא נשואים, הסכימו בעבר על כך שלאם תהיה משמורת בלעדית והאב ישלם מזונות בסך 2,300 שקל בחודש. האב טען כי מאז נערך ההסכם המקורי חל שינוי נסיבות מהותי, לרבות הגדלת זכויות הביקור והצורך בדירה גדולה יותר שתאכלס את הילד במהלך ביקוריו. האם טענה כי לא חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק שינוי בחובת המשמורת או המזונות. בית המשפט מצא כי חל שינוי נסיבות מהותי בשל הגדלת זכויות הביקור, המצדיק בחינה מחדש של חובת המזונות. על פי הדין העברי, החל במקרה זה, האב הוא האחראי הבלעדי לצרכיו ההכרחיים של הילד עד גיל שש. בית המשפט בחן את מצבם הכלכלי של שני ההורים ומצא כי יכולת התשלום של האב עומדת על 10,000 שקל לחודש, בעוד של האם על 6,200 שקל, או 4,000 שקל לאחר תשלומי משכנתא. בית המשפט בחן גם את דירת האם, וקבע כי היא אמנם הגדילה את ההון שלה, אך לא פגעה באופן משמעותי ביכולתה הכלכלית לשלם. בית המשפט קבע כי צרכיו ההכרחיים של הילד עומדים על 1,600 שקל לחודש וקבע כי על האב לשאת בכשליש מהוצאות אלה, ולשלם 1,050 שקל בחודש. לעניין פרשת הילד, תשלומי המשכנתא של האם לא נחשבו כמזונות מאחר והם הגדילו את ההון שלה. בית המשפט הורה לשני ההורים לשאת בחלקים שווים מהוצאותיו האחרות של הילד, כגון בריאות וחינוך, אלא אם צוין אחרת. עבור התקופה עד שהילד יגיע לגיל שש חויב האב לשלם מזונות בסך 1,150 שקל לחודש, בעוד שקצבת המל"ל תשולם לאם. מגיל שש עד שתים עשרה ישלם האב 500 שקל לחודש ושני שלישים מהוצאות אחרות, ואילו האם תהיה ההורה המתאם. לאחר שמלאו לילד שתים-עשרה, ההורים היו חולקים את כל ההוצאות באופן יחסי בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. כל הסכומים היו צמודים למדד בעת הגשת התביעה. תשלומים עודפים ששילם האב ממועד התביעה ועד למתן פסק הדין יוחזרו לו בתשלומים חודשיים. פסק הדין נכנס לתוקף מיום הגשת התביעה, ולא ניתן צו להוצאות.