ע"ע 45187-09-15

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת המערערת לפיצויי פיטורים בשל היעדר ראיות להרעה מוחשית בתנאי העבודה, כפי שנקבע בחוק פיצויי פיטורים. המערער טען, כי התפטרותו נבעה מירידה משמעותית בהכנסותיו בעקבות שינוי בתמחור המוצרים, אשר הפחית לכאורה את שכרו. עם זאת, בית הדין מצא כי שכרו אכן עלה בתקופה הרלוונטית על פי תלושי שכר, דבר הסותר את טענותיו. חרף הטענה לירידה בשכר הבסיס שהובילה ללחץ מכירות מוגבר, נמנע המערער מלהציג טענה זו בשלב מוקדם יותר של בית הדין האזורי ולא להביא ראיות לה, אשר נחשבו כמעידות על הסכמתו לשינויים תעסוקתיים. יתר על כן, טענות בדבר דמי הבראה שלא שולמו, חופשה והפרשות לפנסיה הופרכו חלקית או תוקנו במהלך עבודתו. באופן מכריע, המערער לא הצליח לבסס קשר סיבתי בין התפטרותו לבין ההרעה הנטענת, שכן הראיות הצביעו על כך שהתפטרותו באה בעקבות גילוי התנהלות פיננסית פסולה ולא ירידה בתנאי העבודה. עובדה זו, יחד עם הימנעותו ממתן הודעה מוקדמת או מתן הזדמנות למעסיק להתייחס לחששותיו, פסלו את תביעתו על פי החוק. בית הדין דחה גם את תביעתו לפיצויי פיטורים על בסיס החלפת מעסיקים שלא בהסכמה, וציין כי הוא עבד באותו מקום בהסכמה וללא שינוי משמעותי בתנאי העסקתו. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דין לחברה.