תא"ק 50755-11-13

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי בקשת התובע לעיקול זמני על נכסי הנתבע מתקבלת בחלקה. הצו יחול אך ורק על מניות הנתבעת בחברת קבוצת אמירים פיתוח והשקעות בע"מ. לתובע נפסקות הוצאות בסך 15,000 ₪ לנתבע בגין התנהלותו הלקויה של התובע במהלך ההליך. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע להחזר הלוואה בסך 33,037,200 ₪. התובע ביקש והשיג עיקול זמני על נכסי הנתבעת, לרבות כספים, חשבונות בנק, נכסי נדל"ן, כלי רכב ומניות במספר חברות, כבטוחה לחוב. הנתבע הגיש בקשה לביטול העיקולים. בית המשפט קבע כי התובע הציג בשלב זה ראיות מספיקות להוכחת קיומה של עילת תביעה. עם זאת, התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע נעדר יכולת כלכלית לפרוע את החוב, למעט המניות באמירים. הסכום הגבוה של התביעה, למעלה מ-33 מיליון שקל, כשלעצמו לא הצביע על חוסר יכולת לשלם ללא מידע נוסף על מצבה הכלכלי של הנתבעת. התובע לא עשה מאמץ בתום לב לקבל פרטים על יכולותיו הפיננסיות של הנתבע, למרות שניהל עמו קשרים עסקיים במשך מספר שנים ושכר חוקר פרטי. הצהרותיו של הנאשם עצמו על יכולותיו הכלכליות לא היו חד משמעיות. באשר לטענת התובע כי הנתבע החל להבריח את נכסיו, מצא בית המשפט כי הטענות הנוגעות לשני שעבודים על מניות הנתבע באמירים מבוססות בחלקן. השעבוד הראשון, מיום 30.6.13, לא הצדיק מתן סעד זמני שכן התובעת ידעה עליו מאז נובמבר 2013 אך לא פעלה בהקדם. השעבוד השני, מיום 27.1.14, נרשם לאחר הגשת התביעה ותמך בטענת התובעת להברחת נכסים. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיים חשש סביר כי ללא צו עיקול זמני, מניות הנתבע באמירים ישועבדו עוד יותר ולא יוכלו לפרוע את החוב לתובע. בשאלת הנוחות מצא בית המשפט כי הנזק הפוטנציאלי לתובע אם לא יינתן סעד עולה על הנזק הפוטנציאלי לנתבע. טענותיו של הנתבע בדבר נזק כללי ותיאורטי לא היו משכנעות, במיוחד לאור יכולתו לגייס כספים מצדדים שלישיים. למרות שבית המשפט מצא היבטים מסוימים בהתנהלות התובעת במהלך ההליך לקויים, הם לא עלו כדי חוסר תום לב שישפיע על התוצאה. ההחלטה להיעתר חלקית לבקשה לעיקול זמני התקבלה לאחר ששקלה את מכלול הטענות והראיות, לרבות טענות הנתבע ללחץ פסול והקשר בין דרישות התובע לדרישות הבנק.