ו"ע 24036-03-14

תקציר

הערעור מתייחס למיסוי מקרקעין על מכירת בניין ביפו. המוכר ביקש פטור ממס שבח, ואילו הרוכשים טענו לשיעור מופחת של מס רכישה, הן בנימוק שהבניין שנמכר הוא "דירת מגורים". המחלוקת העיקרית היא האם הבניין היה דירת מגורים בעת המכירה בספטמבר 2012, כטענת המערערים, או שמא איבד את אופיו כבית מגורים עקב הזנחה ושימוש עסקי, כטענת המשיב. יו"ר הוועדה, השופט קירש, קבע כי הבניין איבד את אופיו כדירת מגורים. לפיכך, נדחו הערעורים על הפטור ממס שבח ושיעור מס רכישה מופחת. השופט קירש ביסס את מסקנתו על מצבו הפיזי הרעוע של הבניין, שדרש שיפוץ נרחב, על תקופת השימוש העסקית הארוכה ועל היעדר הוכחה לכך שהבניין שימש למגורים בסמוך לפני המכירה. לדבריו, המבחן האובייקטיבי לסיווג בניין כדירת מגורים לא התקיים במקרה זה. זאת ועוד, המבחן הסובייקטיבי, המתייחס לכוונת הקונה, אינו חל על מס שבח של המוכר וממילא לא התקיים כאן משום שלא הוכחה כוונת הרוכשים לשפץ את הבניין למגורים לפני המכירה. שני חברים נוספים בוועדה, רואי החשבון צבי פרידמן ואליהו מונד, הצטרפו לחוות דעתו של יו"ר הוועדה וקבעו כי יש לדחות את הערר כולו. לפיכך נדחו הערעורים בעניין מס שבח ומס רכישה. בנוסף, חויבו המערערים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.