ת"א 2247-08-07

תקציר

התובע, בנק, תבע שלושה נתבעים לפירעון חוב בסך 4,240,170.35 ₪ בתוספת ריבית. מקורו של החוב במשיכת יתר בחשבונו של הנתבע מס' 1. נתבעים 2 ו-3 ערבים לחוב. הבנק ביקש צו עיקול זמני נגד הנתבעים, שניתן ובוטל מאוחר יותר משום שלא הוגש בזמן. הנתבע מס' 3 טען, כי הבנק היה צריך לתבוע את המפקח על הפרויקט ואת המלון עמו התקשר הנתבע מס' 1, וכי הימנעותו של הבנק מכך מהווה רשלנות. השופט קבע כי הבנק לא התרשל בעניין זה, שכן טענות הנתבעים נגד המפקח והמלון לא היו משכנעות. עוד טען הנתבע מס' 3 כי ערבותו מוגבלת לסכום מסוים, וכי הבנק הטעה אותו ולא מסר לו את ההודעות הנדרשות. השופט קבע כי הבנק פעל כראוי וכי הנתבע ידע על מצב החשבון. זאת ועוד, קבעה השופטת כי הנתבעת מס' 3 אינה "ערבה יחידה" ועל כן אינה נהנית מההגנות שמקנה חוק הערבות. השופטת דחתה גם את תביעת הנתבע מס' 3 לקיזוז בשל פגיעה בשמו הטוב, וקבעה כי פעולות הבנק מוגנות כ"פרסום מותר" לפי חוק איסור לשון הרע. בעקבות זאת פסק השופט לטובת הבנק והורה לשלושת הנתבעים לפרוע את החוב, בתוספת ריבית והוצאות משפט.