עמ"ה 1165/01

תקציר

פסק דינו של בית המשפט במקרה זה נסוב סביב פרשנות המונח "כספים" בתקנה 3(1) לתקנות מס הכנסה. באופן ספציפי, האם המס בשיעור 35% הקבוע בתקנות חל על כל הסכום או רק על הרווחים שנצברו מפדיון מוקדם של קופת גמל. המערער, אשר פדה את פוליסת ביטוח החיים שלו בשלב מוקדם בשל קשיים כלכליים, טען כי יש להטיל את המס רק על הרווחים, כאמור בתקנה, ולא על מלוא הסכום שנפדה, דבר המהווה כפל מס. עם זאת, בית המשפט חלק על פרשנותו של המערער. בית המשפט קבע כי יש להבין את התקנה בהקשר של החוק המסמיך, שהוא סעיף 87 לפקודת מס הכנסה. לפי סעיף זה, שר האוצר רשאי לקבוע כללי מיסוי על כספים ששילם מעסיק לקופה פטורה, או על כספים ששילמה קופת גמל לחבריה שלא לפי התקנות המאושרות, בין היתר. לפיכך, החקיקה הרלוונטית מסמיכה את מחוקק המשנה למסות משיכות מוקדמות מקופות גמל. בית המשפט הסביר כי המחוקק מעודד השקעות בקופות גמל על ידי מתן הטבות מס, לרבות ניכויים בשלב הפיקדון, בשלב הצבירה ובשלב המשיכה. זאת, כדי לקדם חיסכון לטווח ארוך ובינוני. לכן, מוטל מס על כל הסכום שנפדה ממשיכות מוקדמות כדי להרתיע פעולות כאלה, אשר נוגדות את מטרת החקיקה. יתר על כן, בית המשפט טען כי מס ייחודי זה, בהיותו סנקציה בגין משיכות מוקדמות, הוא מידתי וסביר, ומשמש תמריץ לדבוק במטרות המיועדות של מערכת העידוד. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר כשלים בהליכי השומה, שכן מצא כי המשיב הפעיל את שיקול דעתו כראוי ואין בסיס עובדתי לטענות. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת המערערת בדבר הסתמכות על פעולה מינהלית, בקובעו כי מאחר שלא הופעל שיקול דעת בשנת המס 1992, לא היה מעשה מינהלי להסתמך עליו. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ₪.