ו"ע 1230/06

תקציר

ועדת הערר דנה בהיקף ביקורתה בערר זה, המוגבל להחלטה ליתן את שומת העורר, ולא להחלטת פקיד השומה. הוועדה אינה ערכאת ערעור על החלטת פקיד השומה, אך עליה להבין את הבסיס להערכתו של המשיב. הדין החל על עניין זה נתון לשיקול דעתם של המשיב ופקיד השומה. האחרון אחראי לאישור אירועים מסוימים ותאריכיהם, לרבות אישור העברת נכס מרכוש קבוע למניות עסקיות. המשיב, או מנהל מס מקרקעין, כפוף לאישור פקיד השומה ואינו יכול לבקר או לשנות אותו. עם זאת, על המשיב מוטלת החובה להבטיח שקיפות בהליכים ולבחון את האישור שהתקבל. הסוגיה העיקרית שבמחלוקת היא מועד שינוי הייעוד, שפקיד השומה החליט כי הוא ביום 26.9.2000, אך החלטה זו לא נמסרה למערערת. הוועדה מביעה אי נוחות מחוסר שקיפות זה, ומונעת מהמערער לערער על החלטת פקיד השומה. הגם שהמשיבה פעלה כדין בהוצאת שומת מס שבח על בסיס מועד פקיד השומה, התנהלותה של המערערת מעידה על מודעותה לאפשרות ערעור על מועד זה. זאת ועוד, הנימוקים שנתן המשיב לשומה היו סבירים, והוועדה לא מצאה כל פסול בתוצאה. אשר לטענתה החלופית של המערערת, מצאה הוועדה כי תשלומי דמי היוון בסך 13 מיליון ₪ כבר נלקחו בחשבון בשומה, וטענת המערערת כי יש להפחיתם עוד יותר אינה נתמכת. הוועדה דנה גם בסוגיית ההתיישנות וחובתו של פקיד השומה לתקן את החלטתו, אך הדבר חורג מסמכותם. בסופו של דבר, מחליטה הוועדה לדחות את טענות המערער ולקיים את שומת המשיב, מבלי להורות על הוצאות בשל נסיבות המקרה. עם זאת, דעותיהם של חברי הוועדה חלוקות בנושא זה, כאשר שני חברים מצמידים את דעתם לראייה ביקורתית יותר של התהליך.