ת"א 53021-02-20

תקציר

בית המשפט מצא כי לא היה קשר ישיר בין התובעת, שייצרה טובין, לבין הנתבעת 2, שקיבלה חלק מהטובין. נמצא כי התשלומים ששילמה הנתבעת 2 לתובע אינם קשורים לקשר מסחרי או משפטי ישיר כלשהו בין הצדדים. ההמחאות שניתנו על ידי הנתבע 2 היו עבור סחורה שסופקה על ידי הנתבע 1, אשר בנה יחסי אמון עם התובע, ומטעמים אחרים שאינם ברורים. הנתבע 1 לא התייצב בבית המשפט ונמצא כי רימה הן את התובע והן את הנתבע 2. התובע נמצא כמחזיק תקין של השיקים, ועל כן זכאי להגנה לפי סעיף 37 לפקודת השטרות. טענות הנתבעים כי הצ'קים לא הוחזקו כראוי, בהתבסס על הטענה כי לתובע היה קשר לעסקת הבסיס, נדחו. גם אם התובע לא היה מחזיק ראוי, מצא בית המשפט כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות למחדל תמורה לדחיית השיקים. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש מקום להטיל על הנתבע 3 אחריות אישית בגין שני השיקים שהופקדו אצל ERN, שכן פעל בחוסר תום לב וניסה במתכוון להתחמק מתשלום. הטענות להפחתת הסכומים שקיבל התובע מ-ERN או מהנתבע 1 במסגרת הסדר פשרה לא התקבלו. כתוצאה מכך, חויב נאשם 2 לפרוע את כל השיקים, לרבות שני השיקים מהעסקה הראשונה על סך 5,385 ₪ כל אחד, וששת השיקים מהעסקה השנייה, שגם הם נמצאו נקיים מכל פגם. הנתבע 3 נשא באחריות אישית לשני השיקים הקשורים לעסקה הראשונה. הסכום הכולל בו חייבים נאשמים 2 ו-3 כולל שכר טרחת עורך דין, החזר שכר טרחת הוצאה לפועל והוצאות. האישומים מקבילים לאלה של נאשם 1, כלומר כל תשלום שישלם נאשם 1 יפחית את התחייבויותיהם של נאשמים 2 ו-3.