עת"מ 41751-11-16

תקציר

העותר, מר ליאור חסדי, הגיש עתירה מנהלית נגד החלטות עיריית רמת גן, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וועדת הערר לתכנון ובנייה תל אביב בנוגע להיתר הבנייה שלו. ההיתר ניתן באוקטובר 2014 ובפברואר 2015, המאפשר לו לבצע שינויים בבניין משותף שבבעלותו. לאחר ששכנתו, הגב' לאה הדר, ערערה על ההחלטה, החליטה ועדת הערר ביולי 2016 כי היתר הבנייה בטל משום שחסדי לא החל בבנייה בתוך שנה מיום הוצאתו, כנדרש בחוק. עוד קבעה הוועדה כי ניתן יהיה לדון בשאלות הנוגעות להיתר הבנייה אם חסדי יגיש בקשה לחידושו. העתירה, שהייתה מלאה בפרטים לא רלוונטיים ובטענות שחורגות מסמכותו של בית המשפט, ביקשה לערער על החלטה זו. המשיבים – העירייה, הוועדה המקומית וועדת הערר – טענו כי יש לדחות את העתירה בשל עיכובים ניכרים בהגשה ואי צירופה של בעלת דין נדרשת, הגב' הדר. עוד הדגישו כי החלטת ועדת הערר רק ציינה את המצב המשפטי והייתה נכונה מבחינה פרוצדורלית. בית המשפט הסכים עם טענותיהם המקדמיות של המשיבים ודחה את העתירה לגופה. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר להכריז על היתר הבנייה כבטל היא חוקית, שכן היא מבוססת על תקנה 20(ג) לתקנות התכנון והבניה. הבהרת הוועדה כי פקיעת תוקף ההיתר הופכת טענות אחרות ללא רלוונטיות ראויה. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול להתחשב בקשיייו של העותר בביצוע ההיתר או בסכסוך השכנים שלו עם הגב' הדר, והתערבותו בהחלטה הצטמצמה לבחינת חוקיותו. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיו של חסדי בדבר פגמים פרוצדורליים, סמכות הוועדה והסתירה הנטענת בין ההחלטה לבין פסיקה קודמת. לבסוף, בהתחשב בבקשת הביניים המיותרת של העותר ובקשיים שעמדו בפניו, הורה לו בית המשפט לשלם הוצאות בסכום מוגבל של 12,000 ₪, המתחלקות שווה בשווה בין העירייה לוועדות. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחותה, ללא נוכחות הצדדים.