עת"מ 6545-10-17

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו המהותית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה בעניין חוזר מינהל רפואה, הקובע מגבלות על סדציה של מבוגרים על ידי מי שאינם מרדימים. בית המשפט מכיר בכך שמקורו של החוזר במספר מקורות חקיקה, לרבות פקודת הרופאים, המסדירה את העיסוק ברפואה בישראל. עם זאת, שאלת המפתח היא האם החוזר מהווה "החלטת רשות" בדבר "הסדרת העיסוק" לפי פקודת הרופאים. מסקנת פסק הדין היא כי החוזר אינו החלטה בדבר הסדרת העיסוק הרפואי, אלא קובע תנאים לטשטוש על ידי מי שאינם מרדימים, הנוגעים לפרוצדורות רפואיות, לניהול מרפאה ולהיבטים נוספים שאינם רגולטוריים. כתוצאה מכך, היא חורגת מסמכותו המהותית של בית המשפט לעניינים מנהליים, מה שמוביל את השופט להיעתר לבקשת המדינה ולדחות את העתירה מחוסר סמכות. החלטה זו היא סופית, ואין צורך בערעור נוסף לבית המשפט העליון. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.