תו"ב 52030-11-15

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהציגו ההגנה והתביעה ביחס לבקשה לביטול כתב האישום מטעמים פרוצדורליים. ההגנה טענה כי התביעה לא גבתה את גרסתו של הנאשם השני טרם הגשת כתב האישום, דבר העולה כדי שלילת משפט הוגן. עם זאת, בית המשפט מצא כי זכות השימוע אינה ישימה במקרה זה, שכן היא נופלת תחת הקטגוריה של עבירות עוון. אמנם מדובר בחובת חקירה לשמוע את גרסת החשוד, אך בית המשפט הכיר בהבחנה בין אי קיום שימוע לבין החובה לגבות גרסה. נקבע כי הנאשמת השנייה לא גבתה את גרסתה לפני הגשת כתב האישום, אך פגם פרוצדורלי זה אינו מצדיק את ביטול כתב האישום. במקום זאת, בית המשפט הציע לזמן את הנאשמת למסור את גרסתה כבר עכשיו. באשר לטענת האכיפה הבררנית, קבע בית המשפט כי אין לו די מידע כדי להכריע בעניין והורה לערוך בירור ראייתי במסגרת ההליך העיקרי. גם טענת הנתבעים כי היה על התביעה להציע הסדר מותנה נדחתה, שכן בית המשפט הכיר בסמכות שיקול הדעת של התביעה בעניין זה. על פי החוק, התביעה רשאית אך אינה חייבת להציע פשרה. בית המשפט קיבל את טענת התביעה כי שקלה ודחתה הסדר מותנה בהתבסס על נסיבות העבירה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות לעיכובים במתן היתרים, לכאורה שאינם בשליטת הנאשמים, מחייבות חקירה ראייתית. הנתבעים יצטרכו להציג ראיות שיתמכו בטענתם, ואז בית המשפט יעריך אם העיכובים, אם יוכחו, מצדיקים הגנת צדק. השופט הדגיש כי ביטול הליכים פליליים הוא צעד חריג, השמור למקרים של התנהלות שערורייתית של הרשויות. במקרה זה, השופט לא מצא קשר סיבתי בין התנהלות התביעה לבין פגיעה בזכויות הנאשמים, והגיע למסקנה כי ניתן להבטיח משפט הוגן. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב האישום נדחתה. לנאשמים ניתנה הזדמנות להציג את גרסאותיהם, והטענות לאכיפה בררנית ושיהוי יידונו במהלך המשפט העיקרי.