ע"א 1027/90

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני ערעורים הנובעים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לתאונת דרכים שבה נפצעה צעירה קשה, והובילה לנכות פיזית ונפשית קבועה. הערעור הראשון מוגש על ידי הנפגעת והוריה, הטוענים כי הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי אינו מספיק. הערעור השני מוגש על ידי הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלהם, אשר טוענים את ההפך. עיקר הטענות נסובות סביב הפיצוי הראוי בגין אובדן כושר ההשתכרות של הנפגע, הוצאות רפואיות ואשפוזיות עתידיות וכן הוצאות בגין סיוע אישי וסיעודי. הכרעת הדין מכירה בחומרת פגיעותיה של הנפגעת ובצורך בהערכה נוספת של מצבה הנפשי המעודכן לאחר האשפוז. מסקנתה היא כי היעדר ראיות בדבר מצבה הנפשי משפיע על קביעת פיצוי הולם למספר ראשי נזק. לפיכך, היא מחזירה את התיק לבית משפט קמא לבחינה נוספת של מצבו הנפשי של הנפגע והשלכותיו על גובה הפיצוי, תוך השארת הפיצוי בגין ראשי נזק אחרים על כנו. מפסק הדין עולה כי בית המשפט קמא יקבע את אובדן כושר ההשתכרות העתידי של הנפגע, לרבות אובדן פנסיה, וכן הוצאות בגין סיוע עתידי, סיעוד, טיפולים פסיכיאטריים ואשפוז על סמך חומר נוסף. שני הערעורים נדחים בהוצאות.