ת"פ 8221/05

תקציר

הנאשם, תושב מצרים, הואשם בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות, יציאה שלא כדין, כניסה לישראל שלא כדין וייבוא והחזקה של סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. סעיפי האישום נבעו מאירוע שהתרחש ב-19 ביולי 2005, כאשר הנאשם חצה לכאורה את הגבול ממצרים לישראל, לאחר מכן עזב את ישראל לירדן, ולבסוף חזר לישראל מירדן עם כמות גדולה של הרואין. תיק התביעה הסתמך על ראיות נסיבתיות, לרבות עדויות של עדי ראייה, טביעות רגליים שנמצאו בגבול ודברי הנאשם עצמו. כמה עדי ראייה העידו כי ראו שתי דמויות חוצות את הגבול מישראל לירדן, ושלושה ימים לאחר מכן מירדן לישראל, נושאות משאות כבדים. הגששים מצאו עקבות חדשות בגבול ישראל-ירדן, שהובילו לאזור שבו נעצרו בסופו של דבר הנאשם ואדם נוסף, והעקבות תאמו את נעליהם של השניים. הנאשם וחברו נמלטו לאחר שנתקלו באנשי צבא ולאחר מכן נתפסו. הראיה המפלילה ביותר הגיעה מאיש צבא, מאהר, שהעיד כי הנאשם הודה בפניו כי חצה את הגבול ממצרים, ולאחר מכן מירדן, והעביר סמים לישראל עם אדם נוסף. עוד ציין מאהר כי הנאשם הוביל אותו וחייל נוסף אל הסמים שהוסתרו. גרסה זו של האירועים נתמכה במידה רבה על ידי עד נוסף, אלכס. ההגנה טענה כי אין די בטענת התביעה כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, במיוחד בכל הנוגע למעברי הגבול ולחלקו לכאורה ביבוא סמים. הם הדגישו את היעדר הראיות הישירות והציעו הסברים חלופיים לראיות הנסיבתיות. עם זאת, השופט מצא את ראיות התביעה משכנעות. השופט קיבל את עדותו של מאהר כמהימנה והגיע למסקנה כי הנאשם אכן קשר קשר עם אדם אחר לייבא סמים לישראל. עוד קבע השופט כי המדינה הוכיחה מעבר לספק סביר את כניסתו ויציאתו הבלתי חוקית של הנאשם מישראל וכן את עבירות הסמים. בעקבות זאת, קבע השופט כי הנאשם אשם בכל הסעיפים כפי שהואשמו בכתב האישום.