עת"מ 50466-01-23

תקציר

פסק הדין דן בתחולתן של הוראות השעה ודיני האזרחות לגבי עותר ושלושת ילדיהם – שני בנים ובת – המבקשים אזרחות ישראלית. בית המשפט בוחן תחילה את הגדרת "תושב האזור" לפי חוק הוראת שעה, וקובע כי יש לבחון את התושבות בפועל באופן מהותי על פי מבחן השיוך המרבי, הבוחן את זיקתו של אדם לאזור. מוזכרים מספר מקרים מן העבר שניתקו את זיקתם של אנשים לאזור בשל שהייה ממושכת בישראל. טענת המשיב כי פעם תושב האזור, תמיד תושב, נדחית. בהתייחסו לטענתה העיקרית של העותרת המבוססת על סעיף 8 לחוק האזרחות, המעניק אזרחות לקטינים שהוריהם התאזרחו, מפרש בית המשפט את המונח "תושב ישראל" בסעיף זה כמתייחס לקטינים שמרכז חייהם בישראל. בעניינם של שני הבנים, סבא וג'וד, שעזבו את האזור בשנת 2017 ואין להם זיקה ידועה אליו, קובע בית המשפט כי הם תושבי ישראל ויש להעניק להם אזרחות ישראלית על סמך מעמדו המתאזרח של אביהם. באשר לבת, עאידה, הרשומה כתושבת האזור אך יש לה גם תושבות קבע בישראל, בית המשפט מכיר בשיקול דעתו של המשיב במקרה זה ומבקש מהם תגובה נוספת בנוגע למעמדה עד ליום 31.12.2023. עוד מציינת השופטת כי טענת המשיב בדבר טעות בהחלטה קודמת בעניין מעמדם של הילדים לוקה בחסר. לבסוף, מתקבלת העתירה בעניינם של שני הבנים, והמשיב מונחה להעניק להם אזרחות ישראלית. לגבי עאידה, המשיב מתבקש לתת תשובה מעודכנת, ושאלת ההוצאות שמורה לסוף ההליכים.