תו"ח 9410-06-18

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי בקשה גנרית לחסינות מפני חוקי התכנון והבנייה לכל תושבי שכונת עין ג'וויזה בוולאג'ה אינה ראויה. הנתבעים נמנעו מלמסור נסיבות אישיות או פרטים ספציפיים לביסוס טענתם לאכיפה בררנית, ובמקום זאת התייחסו לכל התושבים כאל קבוצה הומוגנית. פסק הדין מדגיש כי החוק הישראלי אינו מכיר בטענה לאכיפה בררנית נגד קבוצה שלמה וכי דרך הפעולה הראויה תהיה עתירה מנהלית. זאת ועוד, בית המשפט נוקט משנה זהירות בהחלת דוקטרינת ההגנה מפני צדק על עבירות תכנון ובנייה, ושומר אותה למקרים חריגים. מאחר שהנאשמים לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני לאכיפה בררנית, לא ראה בית המשפט צורך לבחון את התנהלות המדינה. בבקשה לא הוצג כל מידע עובדתי על המבקשים, כך שבית המשפט לא יכול לקבוע עוול קיצוני. לפיכך, נדחתה הבקשה לבטל את כתבי האישום בעילה של הגנה מפני צדק. החלטה זו אינה מגבילה את זכותם של הנאשמים להכחיש את האישומים נגדם.