בג"צ 174/83

תקציר

העותרים ביקשו משר האוצר לחשוף את המידע החסוי המצוי בתיק החקירה שלהם בנושא מס ערך מוסף (מע"מ). החקירה נפתחה בעקבות תלונה שהתקבלה ברשויות המס, והעותרים ביקשו לגשת לתיק כדי לחשוף את זהות המתלונן. המשיב סירב לבקשה זו, בנימוק שהצורך להגן על אנונימיות המודיעים חיוני לעידוד זרימה חופשית של מידע לרשויות המס. סעיף 142 לחוק מע"מ תומך בחיסיון זה. בית המשפט בחן את הנושא ודחה את העתירה, תוך שהוא מסכים כי ההגנה על זהות המודיעים היא סבירה ונתונה לשיקול דעתו של השר. לדברי בית המשפט, החלטת השר הייתה שקולה היטב ונפלה בגדר החוק. פסק הדין הדגיש את חשיבות השמירה על חיסיון המודיעים כדי להבטיח את יעילות אכיפת החוק. בנוסף, ציין בית המשפט כי חשיפת תוכן התלונה, גם ללא שמו של המודיע, עדיין עלולה להוביל לזיהויים ולפגוע באנונימיות של המודיעים. השופטים הדגישו את האינטרסים העליונים של ההגנה על המודיעים ואיסוף מידע מס מדויק. השופט מ' אלון ערך השוואה לסעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות, שגם הם מעדיפים את האינטרס הציבורי וביטחון המדינה על פני הצדק. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת השר סבירה ודחה את העתירה ופסק למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.