עע"א 7440/97
החלטה עליון
תקציר
בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם אסיר עיוור יכול להכניס כלב נחייה לבית סוהר. בתחילה פסק בית המשפט המחוזי לטובת התרת כלב הנחייה, ופירש את תחולתו של חוק איסור הפליה נגד עיוורים המלווים בכלבי נחייה. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו והבהיר כי בית סוהר אינו נחשב ל"מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק, המיועד למקומות הפתוחים לציבור הרחב לטווח קצר. בית המשפט הדגיש כי בעוד שלאסירים נשמרות זכויות אדם מסוימות, ניהול בית סוהר כרוך בשיקול דעת מורכב משיקולי ביטחון וסדר. הסמכויות המוקנות לשירות בתי הסוהר הן נרחבות ורציפות, בשונה מתפקידים מנהליים רגילים, ולכן מחייבות ביקורת שיפוטית קפדנית. בית המשפט הכיר באתגרים ובאילוצים התפעוליים העומדים בפני בית הסוהר בהחזקת כלב נחייה, על רקע צרכי הניידות הנוכחיים של האסיר. יתר על כן, ההקשר ההיסטורי גילה כי לאסיר היה כלב נחייה במשך שנתיים בלבד והוא חי ללא כלב במשך ארבע עשרה שנים. בית המשפט קבע כי ניתן לתת היתר חריג בנסיבות ספציפיות, אך התנאים הנוכחיים אינם מצדיקים קבלת חובה לכלב נחייה, בהתחשב בשיקול הדעת המינהלי ובחובות הביטחון. בית המשפט העליון הציע כי במידה ויחול שינוי נסיבות, כגון עיסוקו של האסיר בפעילות חיצונית, תיתכן הערכה מחודשת. משכך, התקבל ערעור המדינה והפך את החלטת בית המשפט המחוזי.
חקיקה מקושרת
עע"א 7440/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן, עליון (5.1.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.