בד"מ 14/08

תקציר

בתלונה שהגיש עו"ד א.ר. נגד הנאשם, סנגור נוסף, נטען כי הנאשם ביצע עבירות משמעת בכך שהתנהג באופן שאינו הולם עורך דין ופגע בכבוד המקצוע. התביעה נובעת מכך שהנתבע לא שילם ל-א.ר. את שכר טרחתו בגין עבודה נוטריונית שבוצעה עבורו. לטענת א.ר., הנאשם התעלם מפניותיו בעל פה ובכתב בעניין התשלום, וכן לא השיב לבקשת הוועדה המחוזית לתגובה לתלונה. הנתבע הודה כי א.ר. ביצע עבורו עבודה נוטריונית אך הכחיש כי הוא חייב לו כספים כלשהם וטען כי שילם לו את מלוא הסכום. עוד טען כי השיב לפניותיה של א.ר. וביקש זמן נוסף להשיב לוועדה המחוזית. בית הדין שמע את עדויות הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו. בעוד המסמכים שהציג א.ר. תומכים לכאורה בגרסתו לאירועים, הצליח הנתבע להטיל ספק בראיות, מהן עולה כי רכיבי התשלום הנדרש אינם חד משמעיים, וכי שתיים מהעבודות שבוצעו על ידי א.ר. תוארכו לאחר החשבונית. התביעה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם לא נענה לפניותיו של א.ר., והנאשם הצדיק את מעשיו בכך שהצביע על אי התאמה בסכומים שתבע א.ר. יתר על כן, ביחס לתלונה שנייה, בית הדין לא יכול היה לקבוע באופן מוחלט כי הנאשם התעלם במכוון מבקשת הוועדה לתגובה. כתוצאה מכך, חברי בית הדין נותרו עם ספק לגבי אשמתו של הנאשם. הם התווכחו על מידת ההוכחה הנדרשת בהליכים משמעתיים, כאשר חלקם תמכו בגישה מקלה יותר ואחרים העדיפו סטנדרט מחמיר יותר הדומה להליך פלילי. בסופו של דבר החליט בית הדין לזכות את הנאשם בשל הספק שהיטיב עמו. עם זאת, השופטים הביעו אי נוחות מהתנהלותו של הנאשם, ומתחו ביקורת על חוסר מקצועיותו ודחיפותו בטיפול בבקשות התשלום ועל יחסו המזלזל כלפי מוסדות הלשכה. הם הדגישו את חשיבות השמירה על כבוד המקצוע ויחס ידידותי בין עמיתים, למרות שהנאשם זוכה. פסק הדין, מיום 23.9.09, נחתם בתקווה שהנאשם יפנים את המסר של בית הדין ויימנע מתלונות דומות בעתיד.