ע"א 3639/16

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לבקשה לפסול שופט מלדון בתיק בשל מה שנתפס כהטייה. הערעור, שהובא בפני השופט י' דנציגר, ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להותיר את סמכות השיפוט בתיק שעניינו עוולות מסחריות, הפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא במשפט. המערערים טענו כי בית המשפט הפגין "עמדה נחרצת" ופרשנות "חד משמעית" של ההסכמות בין הצדדים, למרות שטרם הוצגו כל הראיות. עוד טענו כי החלטות בית המשפט בעניין הסעד הזמני ובקשת ביזיון בית המשפט מצביעות על עמדה קדומה נגדם. עם זאת, השופט דנציגר דחה את הערעור בקובעו כי אי שביעות רצון מהחלטות בית המשפט אינה מהווה עילה לפסילה. השופטת הדגישה כי ההחלטות המדוברות התקבלו על סמך הערכות מקדמיות ולא שפטו מראש את תוצאות התיק. הטענות שהעלו המערערים, קבע דנציגר, מתאימות יותר להליכי ערעור רגילים ולא לבקשות פסילה. יתר על כן, השופט ציין כי בית המשפט חופשי לשקול מחדש את עמדתו לאור כל ראיה נוספת שהוצגה, ואין לפרש את ההחלטות הקודמות כמצביעות על משוא פנים. לבסוף הדגיש דנציגר כי חששותיהם הסובייקטיביים של המערערים מפני משוא פנים אינם מצדיקים פסילה על בסיס אובייקטיבי, ואף אינם פוגעים במראית עין של צדק. משכך, נדחה הערעור, וההחלטה הראשונית שלא לפסול את בית המשפט התקבלה.