בש"פ 2976/14

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת להחלטה האם לעצור את המערער עד לתוצאות המשפט בהתבסס על שני תנאים המפורטים בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי: קיומה של תשתית ראייתית לתיאוריית המקרה וקיומה של עילת מעצר. בית המשפט קבע כי הודאתו של המערער, יחד עם ראיות נוספות, היוו תשתית ראייתית מספקת לתיאוריית ההריגה, חרף טענות המערער כי לא היה מודע לכוונותיו של היורה. ההודאה, יחד עם הרשעתו הקודמת של המערער בעבירות נשק ונסיבות האירוע, ביססו אף הם עילה למעצרו מחמת מסוכנות. בית המשפט המחוזי הורה על תסקיר מבחן כדי לבחון אפשרות של חלופת מעצר, אך התסקיר הצביע על סיכון גבוה להישנות ההתנהגות העבריינית. למרות ששירות המבחן המליץ לשחרר את המערער לפיקוח של שלושה מפקחים, ובהם אמו, בית המשפט מצא כי חלופה זו אינה מספיקה כדי לבטל את הסיכון. למפקח הראשי היו בעיות בריאותיות ומפקחי המשנה, בהיותם אמו וסבו של המערער, לא נחשבו למפקחים יעילים, מה גם שהאם לא הצליחה למנוע את התנהגותו העבריינית של המערער. זאת ועוד, השוואת עניינו של המערער לעניינו של נאשם שני, ששוחרר בתנאים, נמצאה מופרכת, נוכח היעדר עברו הפלילי של הנאשם השני וחלקו המופחת באירוע. בסופו של דבר, הערעור על המעצר נדחה, ובית המשפט החליט להותיר את מעצרו של המערער על כנו עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו התקבלה על יסוד חומרת העבירה, הרשעתו הקודמת של המערער והיעדר חלופת מעצר הולמת.