הפ"ב 43630-04-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לצו עיקול זמני שהגישה מוניטקס נגד ריידר במסגרת הליך בוררות בין הצדדים. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על בית המשפט ליתן סעד זמני כאשר קיימות ראיות מהימנות לעילת תביעה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, הבקשה נעשית בתום לב והיא מידתית, וקיים חשד סביר שאי מתן הצו יפגע בביצוע פסק הדין. תנאים אלה מכונים מקבילת כוחות, שעל בית המשפט לאזן בבואו להחליט על סעד זמני. במקרה זה, בית המשפט מצא כי טענותיה של מוניטקס נתמכות בראיות מהימנות לכאורה, ואילו טענותיה של ריידר, לרבות אלה בדבר אי קיומן של 4,000 מוניות וההסכם השני שלא נחתם, לא גרעו מזכותה של מוניטקס לקבל עיקול. עם זאת, בית המשפט הפחית את סכום העיקול, שכן מוניטקס לא הצליחה לספק ראיות מספיקות לחלק מטענותיה. לגופו של עניין, בית המשפט קיבל את בקשתה של מוניטקס לעיקול בגין תשלומי מע"מ וההסכם השני, אך לא קיבל את תביעתה לסך של 1,250,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין אי תחרות, שכן מדובר בניסיון לבטל במקביל את ההסכם ולתבוע תשלומים עתידיים על פיו. בית המשפט קבע את סך העיקול על 596,517 שקל, וקבע כי מוניטקס הוכיחה זכות לכאורה בסכום זה. באשר ליסודות הנטל ומאזן הנוחות, שוכנע בית המשפט כי היעדר נכסיה של ריידר בישראל והנזק המוגבל שנגרם לה מהעיקול מצדיקים את השארתה. לבסוף, בחר בית המשפט שלא להתייחס לטענות ולראיות החדשות שהציג ריידר בסיכומיו, שכן הן לא היו חלק מהבקשה המקורית לביטול העיקול. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, שכן בקשת העיקול התקבלה באופן חלקי בלבד.