תלה"מ 20848-02-18

תקציר

פסק דין זה מתווה את פסק הדין בעניין פירוק שיתוף זכויות בנכסיהם של בני זוג מתגרשים. המועד הקובע לפירוק נקבע ל-11 ביולי 2014. השופט קובע תחילה את זכויות הצדדים בעיזבון, פוסק לטובת טענת התובע כי העיזבון, לרבות בתי מגורים, בתי הארחה ומבני משק, הוא בבעלות משותפת של שני הצדדים ומורה על פירוק השותפות בירושה. השופט קובע גם את אופן פירוק השותפות בעיזבון, ומקנה לנתבע זכות קדימה לרכוש את חלקו של התובע בעיזבון בתוך חמישה חודשים מיום מתן פסק הדין; אחרת, ימונה כונס נכסים למכירתו בשוק החופשי. באשר לאיזון הזכויות וההכנסות מכל המקורות, השופט מורה על בדיקה על ידי רואה חשבון מומחה שמונה על ידי בית המשפט. המומחה יבחן את סך ההכנסות מזכויות הצדדים בעיזבון, בניכוי הכנסות מדמי שכירות מבתי ההארחה, והוצאות חקלאיות ממועד הפירוק בפועל ועד לפירוק השותפות בפועל. השופט קובע כי התובע זכאי למחצית מהכנסה זו. עוד קובעת השופטת כי ההכנסות מעסקי הצימרים אינן ניתנות לאיזון, ומקבלת את טענת הנתבעת כי הן נובעות ממאמציה האישיים. לאחר מכן פונה השופט לחשבון הבנק של התובע ומורה על בדיקת הכספים שנחסך או התקבל עם פרישתו, לצד איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות ממועד הנישואין ועד למועד הפירוק. באשר לכספי הירושה של התובע, השופטת קובעת כי הם הוטמעו ברכוש המשותף של הצדדים ודוחה את טענת התובע כי יש לזקוף אותם לזכותו בלבד. גם המטלטלין וכלי הרכב של הצדדים כפופים לפירוק ואיזון, עם הוראות ספציפיות המפורטות בפסק הדין. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, וכל אכיפה של פסק הדין או הליכים נוספים יחייבו תביעה חדשה. פסק הדין מסתיים בקביעה כי תביעה זו, שמטרתה לבסס את המסגרת לפירוק נכסים משותפים, הסתיימה.