רע"א 9460/00

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עמדה שאלה משפטית הנוגעת לעיתוי הגשת בקשה לביטול פסק בוררות. השאלה הייתה האם מספר הימים להגשת הבקשה כולל את תקופת הפגרה אם לאו. בית המשפט פסק לטובת המערערים, שטענו כי הבקשה הוגשה במועד, וקיבלו את ערעורם על החלטת הרשם. זאת, בהתבסס על פרשנות התקנות הרלוונטיות. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מחריגה את תקופת ההפסקה מחישוב הימים שנקבעו, אך תקנה 10 לתקנות הבוררות קובעת מועד אחרון של 15 יום להתנגדות לפסק בוררות. סעיף 27 לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט להאריך תקופה זו "מטעמים מיוחדים". על פסק הדין של השופטת הוגש ערעור בנימוק שהוא אינו תואם את ההנחיות הפרוצדורליות ועלול להוביל לעיכובים. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם פרשנותו של המערער וציין כי תקנה 2 לתקנות הבוררות משלבת את תקנות סדר הדין האזרחי בהליכי בוררות. זאת ועוד, סעיף 27 לחוק הבוררות מתייחס ספציפית לסעיף זה ואינו שולל הארכות בעניינים אחרים. ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור, בהתחשב בבקשה לביטול במועד. העניין הועבר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע לגופה של בקשת הביטול. כמו כן, לא ייפסקו הוצאות באף אחת מהבקשות לאור הצלחת הערעור. פסק דין זה מבהיר את הקווים המנחים הפרוצדורליים לענייני בוררות, תוך שימת דגש על הכללת תקנות סדר הדין האזרחי בתיקי בוררות, ומתן הנחיות להארכת מועדים.