ע"א 33063-01-17

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך על משכון על דירה הרשומה לטובת בנק. המשיבים, בהיותם משפחת האב המנוח, פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את המשכון על הדירה, בטענה כי הוא אמור להחליף בטוחה כספית אחרת שהעמיד אחיינו של המנוח. עוד נטען, כי הבנק לא סיפק הסברים ראויים למנוח ולאשתו לגבי השלכות המשכון. בית משפט קמא פסק באופן חלקי לטובת המשיבים, וביטל את המשכון בנימוק שחתימת האישה פסולה בשל חוסר הבנה, וכתוצאה מכך פסלה את העסקה כולה שכן נדרשו שתי חתימות. הבנק ערער על פסק דין זה. שופט הערעור הסכים עם טענות הבנק. הם ציינו, כי מאחר שבית משפט קמא קבע כי המנוח הבין היטב את השלכות המשכון, והאישה חתמה על המסמכים לבקשת המנוח תוך מתן אמון מלא בו, יש לראות בשתי החתימות תקפות. השופטת הדגישה כי באחריות החותם לקרוא ולהבין את המסמכים עליהם הוא חותם, וחתימה על סמך עצת אדם מהימן אינה תירוץ תקף לאי הבנת ההשלכות. יתר על כן, הקביעה כי המשכון לא היה תחליף ישיר לביטחונות של האחיין החלישה את טענת המשיבים. בסופו של דבר המליצה השופטת לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולדחות את התביעה נגד הבנק. משכון הדירה לטובת הבנק נקבע כתקף, והמשיבים חויבו להחזיר את הוצאות הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין.