ת"א 20661-12-15

תקציר

רשות מקרקעי ישראל תבעה לאכוף הסכם שנחתם בשנת 1974 לרישום הזכויות בחלק מחלקות הקרקע על שמה. חלק מהנתבעים הגישו תביעה שכנגד לסעד הצהרתי, וביקשו מבית המשפט להצהיר כי הסכמים קודמים מזכים אותם ברישום המקרקעין המדוברים. בית המשפט פסק לטובת רשות מקרקעי ישראל, ודחה את טענותיהם הנגדיות של הנתבעים. השופט קבע כי טענת הרשות אינה מיושנת, וטענות הנתבעים נגד תוקפו של ההסכם משנת 1974, לרבות היעדר חתימה וכפייה, נדחו. הנתבעים חויבו לפנות את החלקות המדוברות בתוך 60 יום ולשלם את הוצאות הרשות. עוד קבע השופט כי הסכם משנת 1947 שהוצג על ידי הנתבעים כראיה אינו אותנטי, וגם אם כן, אין בו כדי לשנות את התוצאה. עם זאת, השופט קיבל הסכם משנת 1964 שהציג נאשם אחר, וקבע כי רבע מאחת החלקות יירשמו על שמו. למרות רשלנות הרשות בניהול התביעה, קבע השופט כי מחדלי הנתבעים לא הקנו להם זכויות קנייניות, ולכן יש לאכוף את ההסכם משנת 1974.