ת"א 27168-02-14

תקציר

השופטת פותחת בדחיית טענת המנהלים המיוחדים כי קיימות שתי טענות סף שאין לדון בהן במסגרת הבקשה, שכן בית המשפט טרם הכריע בהן. לאחר מכן מסביר השופט את ההבחנה בין סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, המאפשרים לבית המשפט להטיל אחריות על נושאי משרה בחברה בהווה ובעבר, ומתאר את ההבדלים ביניהם מבחינת מהותם, תנאיהם, דרישות ההוכחה והסעד שלהם. השופט גם מבחין בין סעיפים אלה לבין תביעות ישירות של נושי החברה נגד נושאי המשרה. השופט מוצא כי כתב התביעה המוגש לבית המשפט כולל תמהיל של סוגים שונים אלה של עילות תביעה ומורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן המגדיר באופן ברור את עילות התביעה העומדות לחברה לפי סעיפים 373 ו-374, בנפרד. לאחר מכן מתייחס השופט לטענות הסף של היעדר יריבות ועילה ומוצא כי חלק מהעילות המועלות בכתב התביעה הן תביעות אישיות של נושי החברה, שהמפרקים אינם מוסמכים להביא. השופט מורה לתובעים להגדיר בבירור בכתב התביעה המתוקן אילו מעשים לכאורה של הנתבעים מובאים לביסוס תביעה לאחריות אישית לפי סעיף 373. באשר לטענת ההתיישנות של המבקשים, השופט מוצא כי חלק מעילות התביעה המוזכרות בכתב התביעה חסומות בזמן, אך אחרות, לרבות אלה הקשורות לחוב של 15 מיליון שקל, אינן. השופט קובע כי טענת ההתיישנות של המבקשים בדבר עילות התביעה הקשורות לשטר ההון והמרתו אינה נדחית על הסף אלא ניתן להעלותה בכתב ההגנה, בהתחשב בכך שיש להפחית את מניין ההתיישנות במקרים אלה בכשנה וארבעה חודשים בשל הסכמים פרוצדורליים ודחיית בקשה קודמת. עוד מציינת השופטת כי טענת המבקשים בדבר ידיעת הבנקים על עילות התביעה ותקופת ההתיישנות לא הוכחה וכי המבקשים רשאים להעלות זאת בכתב הגנתם. עוד קובע השופט כי אין למנות את התקופה שבה הייתה תלויה ועומדת בקשה קודמת בפני בית המשפט לחדלות פירעון בגדר תקופת ההתיישנות, ומבטל את הדיון הקרוב, תוך קביעת מועדים חדשים לסיום ההליכים המקדמיים ולדיון ההוכחות. לבסוף מורה השופט למשיבים לשלם למבקשים הוצאות בגין בקשה זו, בסך 20,000 ₪.