ת"א 41242-07-19

תקציר

התובע הגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעים לאחר תאונה. הדיון התמקד במספר סוגיות מרכזיות: השתכרותו של התובע לפני ואחרי התאונה, הנכות התפקודית שנגרמה לו עקב התאונה והפגיעה בכושר השתכרותו לאחר מכן, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, והפסדים כספיים שונים כגון סיוע לצד ג', הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות וכאב וסבל. בית המשפט מצא כי שכרו של התובע היה תנודתי ולא עלה משמעותית לפני התאונה, והעמיד את בסיס שכרו על 18,000 ₪ לאחר מס. באשר לנכות תפקודית, מצא בית המשפט כי טענות התובע אינן אמינות, שכן הוא לא הציג ראיות משכנעות והסתמך אך ורק על עדויותיו ועל עדויותיהם של אשתו, תוך הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים. בית המשפט קבע את נכותו התפקודית של התובע ואת ליקוי כושר ההשתכרות שלו בשיעור של 20%. בחישוב הפסדי שכר בעבר ובעתיד, מצא בית המשפט כי השתכרותו של התובע לאחר התאונה לא פחתה משמעותית בהשוואה לתקופה שקדמה לתאונה, ופסק לו פיצוי גלובלי של 100,000 ₪ בגין העבר. בגין הפסדי שכר עתידיים אישר בית הדין ניכוי של 20% מבסיס השכר, ובסך הכל 799,200 שקל עד גיל 67. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 112,400 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 80,000 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד ו-30,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. לבסוף הסכימו הצדדים כי יש לפסוק סכום של 80,000 ₪ בגין כאב וסבל. בהתייחסו לסוגיית ניכויי המוסד לביטוח לאומי, מצא בית המשפט כי התובע קיבל תגמולים מהמוסד והיה חייב לנכותם מפסיקת הנזק. בית המשפט בחר לפרש את התנהלות התובע כלפי המכון כנובעת מתום לבו, ולכן ניכה את הגמלאות ששולמו בפועל, בסך כולל של 165,942 ₪. בסיכום כל הפיצויים, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,035,658 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.