ע"א 9019/99

תקציר

במקרה דנן, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית חובת הגילוי בעסקאות מקרקעין, כאשר המשיבים רכשו מקרקעין מהמערערת, תושבת ארה"ב, מבלי ליידע אותה על תכנית שפורסמה המשנה את ייעודה מחקלאי למגורים, ובכך הגדילה משמעותית את שוויה. בית המשפט המחוזי קבע במקור כי הרוכשים אינם מחויבים לגלות את המידע מאחר שהתוכנית לא אושרה במלואה, וכי עליית ערך פוטנציאלית היא מסקנה משפטית ולא עובדתית. אולם, בית המשפט העליון הפך החלטה זו בקובעו כי העלייה הצפויה בערך הקרקע היא אכן עניין עובדתי ולא מסקנה משפטית בלבד. הודגש כי קיים קשר סיבתי משוער בין אי גילוי מידע משמעותי כאמור לבין השפעתו על החלטת המוכר להמשיך במכירה. בית המשפט הדגיש את עקרון תום הלב, וציין כי היה על המוכר, שלא שלט בשפה העברית ולא הכיר את הנסיבות המקומיות, לקבל מידע על שינוי הייעוד, שכן הוא מהווה מידע מהותי המשפיע על העסקה. אי הגילוי עלה כדי הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, המזכה את המוכר לבטל את החוזה. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ביטול הסכם המכר ופסיקת הוצאות למערערים.