עב"ל 4662-03-13

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור בכך שהוא מאשר את החלטת בית הדין האזורי כי מחלת הסוכרת לא הייתה פגיעה בעבודה בשל היעדר ראיות לאירוע ספציפי הקשור לעבודה שגרם למצב. על פי ההלכה היהודית, הכרה בסוכרת כפגיעה בעבודה דורשת הוכחת אירוע מובהק וקרוב, הגורם או החמרת המחלה, ולא ייחוסה ללחץ ממושך. המערער טען למתח מתמשך עקב עבודתו בגבול הצפון ובמהלך כהונתו בהחזקת מוצבי צה"ל בלבנון, תוך שהוא מצטט אירועים מהשנים 1986, 2000 ו-2003. עם זאת, בית הדין האזורי קבע כי הלחץ הקשור לעבודה, לרבות תקופת מלחמת לבנון השנייה, לא היווה שיא מתח "מיוחד" או "חריג". על אף שהמערער התייחס מאוחר יותר בתצהירו למלחמת לבנון השנייה כאירוע קריטי, הוא נמנע מלתאר כל התרחשות קונקרטית במהלך המלחמה כחריגה בהשוואה למתחים מתמשכים בעבודה. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שאירוע חריג אינו חייב להיות קצר, המתפרש על פני ימים, הראיות אינן תומכות בטענה בדבר מתיחות חריגה במהלך הסכסוך. תוך אימוץ קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, הגיעו השופטים למסקנה כי אין מקום למנות מומחה רפואי, ודחו את הערעור מבלי להטיל הוצאות, האופייניות לתיקי ביטוח לאומי.