עב"ל 383/03

תקציר

בערעורים מאוחדים אלה סבלו המערערים, טיטלמן ובן חנן, מאוטם שריר הלב בשנים 1996 ו-1997 בהתאמה וביקשו לזהותם כ"תאונות עבודה". לאחר הליך משפטי ממושך, תביעותיהם הצליחו. בעקבות הכרה זו, שני הגברים הוערכו כבעלי מוגבלויות זמניות וקבועות. השאלה שעמדה להכרעה הייתה האם יש לחשב את הקצבאות המגיעות למערערים לפי חוק הגמלאות או לפי חוק הביטוח הלאומי. טיטלמן ובן חנן טענו כי יש להחיל את חוק הגמלאות, ואילו המוסד לביטוח לאומי קבע כי חל חוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי קיבל את טענת המכון. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט אלון, קיבל את הערעורים. בית המשפט קבע, כי מאחר שתכליתו של התיקון הרלוונטי לחוק הביטוח הלאומי היא להיטיב עם המבוטחים, ומאחר שהמערערים יפיקו פנסיה גבוהה יותר לפי חוק הגמלאות, דין זה צריך לחול. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההיסטוריה החקיקתית של התיקון תומכת בפרשנות זו, והדגיש כי במקרים של עמימות בחוק הביטוח הלאומי, הפרשנות צריכה להעדיף את המבוטח. לפיכך, נדרש המוסד לחשב מחדש את הגמלאות המגיעות למערערים בהתאם לחוק הגמלאות.