ת"פ 28218-10-20

תקציר

הנאשם הואשם בשימוש שלא כדין במקרקעין המיועדים לחקלאות לאחסון והפצה של גז, הנחשב לשימוש אסור לפי סעיף 243 לחוק התכנון והבניה. ההגנה טענה כי הנתבע הינו בעל רישיון עסק וכי היעדר התנגדות הוועדה המקומית לרישיון זה מהווה היתר לשימוש בקרקע. עם זאת, השופטת קבעה כי רישיון עסק אינו שקול להיתר לשימוש בקרקע וכי הנתבעת נדרשה לקבל היתר נפרד מהוועדה המקומית, דבר שלא עשתה. כמו כן, דחה השופט את טענת ההגנה בדבר טעות במצב העניינים, וקבע כי הנתבע לא ערך בדיקת נאותות בקביעת חוקיות השימוש בקרקע. השופט דחה גם את הטענה בדבר הפעלת סמכותה המקבילה של התובעת, שכן אי אכיפת החוק במקרה זה לא נמצאה כהגנה. עם זאת, השופט קיבל את טענת הנתבע לאכיפה בררנית, וציין כי בעל הבית, מר ליבוביץ, שגם הוא ביצע עבירה, לא הועמד לדין. השופט קבע כי אי אכיפת החוק נגד מר ליבוביץ בעת העמדתו לדין של הנתבע, שהיה דייר בלבד, מהווה פגם מהותי בהתנהלות התביעה. באיזון בין הערכים המתנגשים, החליטה השופטת כי ההליך הפלילי המתנהל נגד הנאשם פוגע באופן משמעותי בתחושת הצדק וההגינות. לפיכך, הורתה השופטת על מחיקת כתב האישום נגד הנאשמת, למרות שאכן ביצעה את העבירה.