ת"א 64160-03-22

תקציר

התובע, פוליטיקאי וקצין בכיר לשעבר בצה"ל, תבע את הנתבעים - שתי חברות תקשורת ושני עיתונאים - בגין הוצאת דיבה בגין מספר פרסומים שבהם נטען כי כמפקד בצה"ל שנים קודם לכן השתיק תלונות על הטרדה מינית. הפרסום הראשון עסק בחיילת לשעבר שטענה כי המתלוננת איימה עליה שלא תחשוף אירוע של הטרדה מינית. הפרסום השני נגע לטענתה של קצינה אחרת כי התובעת התעלמה מתלונתה על קצין בכיר בבסיס. שאר הפרסומים היו נלווים, התייחסו לשני הראשונים וחיזקו אותם. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את אמיתות הפרסומים כנדרש. באשר לפרסום הראשון, זקף בית המשפט את הכחשות התובעת ועדים נוספים שהשתתפו לכאורה במפגש המאיים, על פני עדותה של החיילת המתלוננת, בשל חוסר עקביות בסיפורה והיעדר הסברים הגיוניים להיבטים מסוימים בו. באשר לפרסום השני, קבע בית המשפט כי בעוד שתלונת הקצין הייתה ככל הנראה נכונה, לא הוכח כי התובע התעלם ממנה או השתיק אותה, כפי שנטען בפרסום. עוד קבע בית המשפט כי לנאשמים לא עמדה הגנה עיתונאית אחראית – המחייבת עיתונאים לנהוג באחריות ובזהירות – בגין הפרסום הראשון. הנתבעים לא עשו מאמצים סבירים לחקור את גרסת התובע או לברר את העובדות טרם פרסום סיפור החייל, ולא נתנו משקל מספיק לחומרת הפרסום ולנזקיו הפוטנציאליים, במיוחד כאשר התובע היה מועמד לתפקיד ציבורי בכיר באותה עת. עם זאת, בית המשפט קיבל הגנה זו לגבי הפרסום השני, ומצא כי מדובר במאמר מאוזן שנתן ביטוי ראוי לתגובת התובע. עוד קבע בית המשפט כי הפרסום הראשון, יחד עם כתבה מאוחרת יותר באינטרנט שחזרה על טענת האיום, מהווים לשון הרע אחת לצורך פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. כך גם לגבי שני ציוצים ודיון בתוכנית טלוויזיה שחיזק את הפרסום הראשון. שני פרסומים אחרים – מאמר אינטרנטי שמעוות את הפרסום השני וציוץ נוסף – היו השמצות נפרדות. בית המשפט לא מצא הוכחות לכוונת הנתבעים לפגוע בתובע, דבר שהיה מצדיק הכפלת הפיצוי. בקביעת סכומי הפיצוי שקל בית המשפט את חומרת הפרסומים, תפוצתם הרחבה והתנהלות הנתבעים. הפרסום הפוגעני ביותר – הראשון – הצדיק את הפיצוי המקסימלי ללא הוכחת נזק. בית המשפט שקל גם את דרישת התובע לפסילה, אך הנתבעים סירבו, הורה על הסרת הפרסומים הפוגעניים ופסק לתובע פיצוי כדלקמן: 72,626 ₪ בגין הפרסום הראשון; תוספת של 100,000 ש"ח לפרסומים הרביעי, החמישי והשישי יחד; 36,000 ש"ח לפרסום השביעי; ו-72,626 ש"ח לפרסום השלישי. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%.