ת"א 1-06-18

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהוגשה נגד מספר נתבעים בגין פרסומים רבים הנחשבים לשון הרע על ידי התובעים. במהלך ההתדיינות הושגו פשרות עם חלק מהנתבעים, בעוד התיק המשיך נגד נאשם 2. הפרסומים המדוברים, שני סרטונים ברשת, הכילו דברי גנאי כלפי התובעת, אשת ציבור הידועה בעבודתה הדתית. הנתבעת טענה כי התביעה היא בגין פרסום וכסף, ואילו התובעת טענה כי הפרסומים פגעו בשמה הטוב וגרמו לה להפסד כספי. בית המשפט הכיר בחשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בעניינים שיש בהם עניין לציבור ולאישי ציבור, אך גם הכיר בזכותו של התובע לשם טוב. נמצא כי חלק מהתבטאויותיו של הנתבע היו הבעת דעה מוגנת, ביקורת ושיח לגיטימי, בהתחשב בתפקידו הציבורי של התובע ובאופייה הדתי של הביקורת. אלה כללו אמירות לפיהן פעילותה של התובעת היא "מסחרית" ומנוגדת לחוקי הדת. עם זאת, בית המשפט קבע כי חלק מההתבטאויות של הנאשם היו מעליבות, משפילות ואינן קשורות לביקורת לגיטימית. אלה כללו התקפות אישיות ותכונות, כגון השוואת התובע לחולדות ועכברים, ורמיזות מיניות. בית המשפט קבע כי אמירות אלה מהוות לשון הרע ונעשות בחוסר תום לב, שכן הן חורגות מגבולות הביקורת הסבירה. בגין אמירות מכפישות אלה הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 50,000 ₪, לצד 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ₪ הוצאות משפט. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מפסק הדין, אחרת הם יצברו ריבית. עוד ציינה השופטת כי פסק הדין ואופיו הציבורי מהווים סעד מספק, ואין צורך בצו נוסף להסרת הפרסומים.