ת"א 59624-02-20

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבעים מחמת התיישנות. התביעה, שהוגשה בשנת 2020, נגעה לאי סדרים בבנייה בדירה שנרכשה על ידי בעלה המנוח של התובעת בשנת 1972 והועברה לידי התובעת בשנת 1990. השופט קבע כי המועד המאוחר ביותר שבו יכלה לקום עילת התביעה היה בשנת 1990, והתביעה הייתה צריכה להיות מוגשת עד שנת 2000. בנוסף, דחתה השופטת את התביעה לגופה, בקובעה כי התובעת לא הוכיחה את רשלנות הנתבעים. התובע טען כי הנתבעים לא נקטו צעדים משפטיים נגד חריגות בנייה, מסרו מידע יזום ורשמו הערת אזהרה. עם זאת, השופט קבע כי טענות התובע אינן משכנעות וכי הנתבעים אינם אחראים לרשלנות הנטענת. עוד ציינה השופטת כי אלמלא נדחתה התביעה בעילות אלה, היא הייתה מתקבלת באופן חלקי ביחס להודעה לצד שלישי, שנדחתה אף היא בשל התיישנות. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים, לרבות שכר טרחה סמלי בגין הודעת הצד השלישי, כאשר כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו בגין ההודעה לצד השלישי.