בג"צ 4562/92

תקציר

פסק הדין נסוב בעיקר סביב חוק רשות השידור, חוק היציבות וחקיקת חוק השרירים בעקבותיו. בתחילה הטילה רשות השידור אגרות על מקלטי טלוויזיה ללא אישורים מתאימים, בניגוד לחוק היציבות שהקפיא את תעריפי השירותים אלא באישור שר האוצר. לאחר שורה של ערעורים, קבע בית המשפט העליון כי גביית אגרות אלה אינה חוקית לפי חוק היציבות. עם זאת, מאוחר יותר חוקקה הכנסת את חוק השרירים, שנתן תוקף רטרואקטיבי לאגרות אלה בין השנים 1985 ל-1992, בניגוד להחלטת בית המשפט העליון. העתירה קוראת תיגר על רטרואקטיביות זו, בטענה שהיא פוגעת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בכך שהיא פוגעת בזכות הקניין וסותרת את חוק היציבות. בג"ץ מפרש את חוק השרירים כחוקי, תומך בהטלת האגרות ובהפרשי ההצמדה הנלווים לשמירה על ערכן הריאלי של האגרות, אך לא כולל קנסות פיגורים מלפני חקיקת חוק השרירים. בית המשפט קובע כי חוק השרירים גובר על חוק היציבות בשל אופיו המיוחד וחקיקתו לאחר מכן. היא מאשרת כי ההיבטים הרטרואקטיביים של החוק הם חוקתיים, שכן הם נועדו למנוע את קריסתה הכלכלית של רשות השידור, תכלית לגיטימית המשרתת את האינטרס הציבורי על ידי שימור שידוריה הלא-מסחריים החיוניים לשירותים ציבוריים ומגוונים. דרישת העותר להשבה נדחית בחלקה, ומותירה פתח לתביעות אזרחיות בגין קנסות שכבר שולמו. פסק הדין מזהה את עמידתו של החוק בדרישות החוקתיות ומאשר את עיסוקו הן בכוונת המחוקק והן באמות מידה של אינטרס ציבורי.