פ"ה 50854-04-17

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה ובפיצויים הנלווים בין התובעים, שהם האפוטרופוסים החוקיים של גב' בשרי, לבין הנתבע, שהיה המטפל של גב' בשרי. השופטת הקדימה את פסק הדין בכך שפירטה את הנסיבות שבהן נקבעת זהותו של מעסיק על פי ההלכה. במקרה זה, התובעים נחשבים למעסיקים, שכן הם גייסו את הנתבעת, קבעו את שכרה והיו בסמכותם לפטר אותה. השופטת גם הקדימה את פסק הדין בקווים מנחים שיש ליישם בעת קביעת מתכונת ההעסקה, זהות המעסיק והפיצוי הנובע מכך. השופטת העדיפה את גרסת הנתבעת לאירועים, וקבעה כי היא עבדה במשרה מלאה, ולא 4-5 שעות ביום, וכי גרסאות התובעים סותרות. בתוך כך, קבעה השופטת כי הנתבעת חייבת בהפרשי שכר מינימום בסך 71,164 שקל, שיועמדו למדד החל מינואר 2013. כמו כן הורה השופט לתובעים לפצות את הנתבע בגין הפרשות לפנסיה בסך 7,494 שקל; חופשה שנתית בסך 7,160 שקל; פיצויי פיטורים בסך 28,050 שקל; פיטורים שלא כדין, בסך 15,000 ₪; ואי מתן הודעה מוקדמת בסך 2,500 ₪. השופטת דחתה את טענת התובעים כי יש לשלול מהנתבעת פיצויי פיטורים בטענה להזנחה ואלימות לכאורה כלפי גב' בשרי, וקבעה כי ראיות התובעים אינן מספיקות. עוד קבע השופט כי חתימת הנתבעת על טופס ויתור ושחרור אינה תקפה, שכן הנתבעת החזירה את הצ'ק המשויך ולכן הראתה את אי הסכמתה להסדר הפשרה. השופטת דחתה את טענת ההגנה הנגדית של התובעים לניכויים בגין הוצאות מגורים והוצאות כלכליות, וקבעה כי אלה היו צריכים להיות מוסכמים ומנוכים מדי חודש, ולא מצאה כל הצדקה לטענת התובעים בנוגע לגישה לרכושה של גב' בישרי. בסופו של דבר נדחתה תביעת התובעים, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה. התובעים חויבו לשלם לנתבע סך של 131,368 ₪, כולל הסכומים הנ"ל ו-10,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 2.6.2021.