רע"א 1327/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי מורכב בין שתי חברות, מתד וכליל, בנוגע להסכם לאספקת חומרי גלם לייצור מוצרי אלומיניום. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת מטד, ופסק להם פיצוי בגין הוצאות שנגרמו להם בשל עיכובים של כליל באספקת חומרי גלם ושינויים בתנאי האשראי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של מתד לפיצוי נוסף וקיבל את ערעורה של כליל, בקובעו כי מטד לא הוכיחה די הצורך את נזקיה. התיק סובב סביב יישום פסק הדין Anisimov, הקובע כי קורבנות של הפרות חוזיות חייבים לספק נתונים מדויקים כדי לתמוך בתביעותיהם לפיצוי. אם הם לא יעשו זאת, הם לא יכולים לצפות לקבל פיצוי כלשהו. פסק דין זה מקובל בפסיקה הישראלית מזה שנים רבות ומציב רף ראייתי סביר שנפגעי הפרות חוזיות חייבים לעמוד בו. במקרה הספציפי שלפנינו, קבע בית המשפט המחוזי כי מטד לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה באשר להיקף נזקיה. לפיכך, לא היה זה מקרה מתאים לערעור נוסף, מה גם שבית המשפט המחוזי כבר שקל ודחה את הראיות שהציג מטד. בנוסף, פסק הדין דן בהגנה החוקתית על זכות הקניין והגיע למסקנה כי פסק דין אניסימוב מאזן כראוי בין הזכויות והחובות של שני הצדדים במקרים כאלה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה, כאשר השופט נימק את הצורך בראיות קונקרטיות להוכחת תביעות נזק ואת הגמישות של פסק דין אניסימוב, המאפשר שיקול דעת במקרים מסוימים. החלטה זו מחזקת את החשיבות של הבאת ראיות מוצקות בתביעות אזרחיות ושומרת על התקדים ארוך השנים שנקבע בפסק דין אניסימוב.