ת"פ 40490-10-22

תקציר

הנאשמים הורשעו באי הגשת דוחות מס במועד, עבירה על פקודת מס הכנסה. בית המשפט שקל את הערכים המוגנים שנפגעו, את היקף הנזק ואת מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. כן נלקחו בחשבון הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, כגון התקופה בה בוצעו, תפקידם של הנאשמים ומחזור העסקים המדווח לרשויות המס. בעוד שעבירות מסוג זה מכונות בדרך כלל "טכניות", בית המשפט מדגיש את הפגיעה הישירה בקופת המדינה ואת עקרון השוויון בנשיאה בנטל המס. נזקי האיחור בדיווח מערערים את מערכת המס ומשפיעים על חוסנה הכלכלי של הציבור והמדינה. טווח הענישה ההולם בעבירות אלה, על פי פסיקות קודמות, הוא בין מאסר על תנאי לשמונה חודשי מאסר בפועל, לצד קנס. בית המשפט שקל גם נסיבות כלליות וספציפיות שאינן קשורות לביצוע העבירות, כגון פרטיהם האישיים של הנאשמים, הודאותיהם והשמטת המחדלים באופן חלקי, הפגיעה בגזר הדין במשפחותיהם והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. למרות שבית המשפט מודע לטיעוני ההגנה להקלות, הוא מציין כי הנאשמים לא הסירו את מחדליהם במלואם, דבר המסמל את אחריותם וחוסר החרטה שלהם. בית המשפט מתייחס גם לסוגיית השיהוי וקובע כי כתב האישום הוגש לאחר שהנאשמים המשיכו לבצע עבירות ולא עמדו בלוחות הזמנים שנקבעו. נוכח חומרתן של עבירות המס והשפעתן על האינטרס הציבורי, בית המשפט נותן משקל רב יותר להרתעה מאשר לנסיבות האישיות של הנאשמים. לפיכך, נגזרו על נאשם 3 תשעה חודשי עבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ או 25 ימי מאסר במקום הקנס והתחייבות שלא לבצע עבירות נוספות. נאשמים 1 ו-2 נקנסים כל אחד ב-10,000 ₪. לנאשמים יש זכות ערעור.