ע"א 9297/10

תקציר

למערער, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2006 שהוכרה כתאונת עבודה, נקבעו 41% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי, המחייב על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המערער, פועל בניין בעל השכלה תיכונית ותעודת חשמלאי עבודות בית, טען כי נכותו התפקודית צריכה להיות גבוהה מהנכות הרפואית שנפסקה. בית המשפט קמא חלק עליו ופסק לו פיצויים על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 28%, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פנסיה, סיוע מצד שלישי, נסיעות והוצאות רפואיות, וכן כאב וסבל, בסך כולל של 898,405 ₪ לאחר ניכוי פיצויי המוסד לביטוח לאומי. המערערת ערערה, תוך התמקדות בקביעת נכות תפקודית וסיוע צד ג'. בעוד שערכאות הערעור ממעטות להתערב במקרים כאלה, מצאה ערכאת הערעור לנכון לעשות כן במקרה זה, בשל הכרתו של בית משפט קמא ביכולתו המוגבלת של המערער לעבוד בעיסוקו הפיזי. שופטת הערעור הציעה להגדיל את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות וסיוע צד ג' ל-200,000 ₪, כולל ערכי מועד פסק הדין, יחד עם שכר טרחת עורך דין. כן יישאו המשיבים בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך 17,400 ₪. הערעור התקבל על תנאי, ופסק הדין ניתן ביום 21.6.2011.