ע"פ 221/88

תקציר

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים מ' בייסקי, ש' לוין וי' מלץ, דן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עניינו של המקרה בחוזה כתוב למכירת חלקת מקרקעין, בו חויבו המוכרים (המערערים) בחוזה לסלק כל משכנתא או שעבודים על הנכס. הרוכשים (המשיבים) בנו בית על המגרש ועברו לגור בו, אך במקום זאת רשמו המוכרים משכנתאות חדשות על הנכס. ניתן פסק דין המורה למוכרים לסלק את המשכנתאות, דבר שלא עשו. לאחר מכן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם בגין ביזיון בית המשפט. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המוכרים משני נימוקים. ראשית, נקבע כי המוכרים לא הצליחו לפרוע את המשכנתאות, ותצהיר המעיד על כך לא אותגר. ככאלה, מאסרם לא ישרת שום מטרה, שכן הוא לא יביא לסילוק המשכנתאות. שנית, החובה לסלק את המשכנתאות, בנסיבות אלה, הייתה למעשה חובה לשלם כסף, אותה יש לאכוף באמצעות פסק דין כספי והליכי פשיטת רגל, ולא ביזיון בית המשפט. השופטים הדגישו כי אין לתגמל את התנהגות המרמה של המוכרים, אך ההשלכות המעשיות של מעשיהם הביאו לכך שפסק דין כספי הוא דרך הפעולה הראויה. פסק דינו של בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת ביזיון בית המשפט, תוך הדגשה כי חוסר יכולתם של המוכרים לסלק את המשכנתאות הוכח היטב. החלטה זו התקבלה על בסיס המצב העובדתי הקיים, והותירה מקום להליכים עתידיים אם ישתנו העובדות. פסק הדין אף הורה למפכ"ל המשטרה לנקוט בהליכים מתאימים נגד המערערים.