ת"א 17496-02-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לחסינות חברי הכנסת ולמסגרת הנורמטיבית המסדירה את הגנתם החוקית. על פי סעיפים 17 לחוק היסוד ו-1(א) לחוק החסינות, חברי הכנסת חסינים מפני תביעות משפטיות בגין פעולות שנעשו במסגרת תפקידם הרשמי או לשם מילוי תפקידם. חסינות זו נועדה להגן על חופש הפעולה של חברי הכנסת ולהבטיח את תפקודה התקין של הכנסת. מבחן תסביך הסיכון הטבעי, כפי שהתווה הנשיא ברק, קובע את גבולותיה של חסינות זו, ומבטיח כי היא חלה על פעולות שהן חלק מתפקידו של חבר כנסת, לרבות עבירות התבטאות. במקרה זה, פסק הדין סובב סביב התכתשות על רקע פוליטי בין שני פעילים פוליטיים יריבים, כאשר התובע הפגין בבית אביו של הנתבע בשל מעשיו של הנתבע, חבר כנסת. תגובת הנתבע, לרבות האמירה המכפישה לכאורה, פורסמה בתקשורת, תוך ניצול מעמדו כחבר כנסת. בית המשפט מגיע למסקנה כי אמירתו של הנאשם, גם אם יש בה משום לשון הרע, נופלת בגדר החסינות המהותית המוקנית לחברי כנסת. משכך, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות הנתבע, בסך 3,000 ₪, מבלי לנהל הליך משפטי מלא. החלטה זו מבוססת על העיקרון לפיו יש להעניק לחברי הכנסת חסינות רחבה בגין עבירות ביטוי כדי למנוע אפקט מצנן על תפקידם ואחריותם.